הסיפור של  Drawn Away

באחת ממהדורות החדשות אמר חייל צה"ל שלוחם בעזה, שעורף חזק משמעו חזית חזקה.  ובאמת, אם יש משהו שהתקופה השחורה הזו האירה, זה את העוצמה שבעורף; העם שלנו. כל כך הרבה יוזמות אזרחיות, קטנות כגדולות, עם מטרה אחת ברורה: לעזור איפה שאפשר, ולעשות טוב. 

​

כשאני מדברת עם חברים שנלחמים למעננו, הם אומרים בצורה ברורה שמה שמחזיק אותם, זו האחדות של העם והביחד, והידיעה שכל אחד מנסה לתרום את חלקו. 

​

אז מיזם drawn away מצטרף ליוזמות הללו, בתפילה לשובם הביתה, בריאים ושלמים, של כולם.

​

*

עוצמת הטלטלה של אירועי ה-7 לאוקטובר החזירה אותי לעסוק ביצירה - משהו שלא נגעתי בו שנים בתוך כל מירוץ החיים. כבר הספקתי לשכוח כמה אני אוהבת את זה, כמה זה משחרר ועוזר כשקשה, ומאפשר להביע את מה שלפעמים מילים לא מצליחות להסביר. את חלק מהאיורים שיצרתי מתוך הכאב וההלם שיתפתי בעמודים  שלי בסושאלז, והסתבר שהם עוררו לא מעט הזדהות. כמה כתבו לי שרוצים אותם על חולצה, וחלק אפילו ביקשו לקעקע את שיזראל...

​

כשהבנתי שהיצירה הזאת נותנת מילים ותוקף גם לתחושות של אחרים, החלטתי להפוך אותה לפריטים שיהוו עדות לפרק המתהווה בהיסטוריה של העם שלנו, באופן שיאפשר תמיכה בנפגעי הטבח. קראתי למיזם הזה drawn away כי מעבר לציור, הוא נולד בדיוק מ- getting drawn away; מהתמסרות ליצירה שה"אין מילים" הוביל אליה.

​

לטובת העניין הצטרף דפוס 'טרזן' מקיבוץ זיקים, שלאחר שנפגע ב-7 לאוקטובר מדפיס חולצות באיכות נדירה (!) ממקום מושבו החדש-זמני במלון 'יערים' בירושלים. הדפסת החולצות תסייע לבית הדפוס להשתקם, ושאר הרווחים כולם נתרמים למטה פורום משפחות החטופים והנעדרים.

​

​

את המיזם הזה אני מנהלת בעיקר בסופי שבוע, במקביל לעיסוקים אחרים ששייכים לשגרה שלי כדוקטורנטית בטכניון ויזמית בחינוך. אז כן, זה לא קשור לחיי היומיום שלי - אבל, זו גם לא שגרה. 

 

שנדע ימים טובים,

 

אביה.